מאת: קבוצת נייס ביטוח ופיננסים | עודכן: מרץ 2026
מ־112 ל־177 מיליארד? החשבון האמיתי של המלחמה ומי ישלם אותו בסוף
הדיונים הסגורים בין ראש הממשלה, משרד האוצר ומערכת הביטחון מתחילים לשרטט תמונה תקציבית חריגה גם ביחס לשנות המלחמה האחרונות. רק בדצמבר אושר תקציב ביטחון של 112 מיליארד שקל ל־2026. מאז עודכן התקציב כלפי מעלה ל־143–144 מיליארד שקל במסגרת התקציב המתוקן שאישר הקבינט, וכעת במערכת הביטחון כבר מדברים על צורך של כ־177 מיליארד שקל אם המערכה מול איראן תתארך ואם החזית הצפונית תסלים מחדש. כלומר, תוספת של כ־65 מיליארד שקל ביחס למסגרת המקורית, או עוד כ־34 מיליארד שקל מעל התקציב המתוקן שכבר גובש.
העלות האמיתית של ימי הלחימה
המספרים האלה אינם תיאורטיים. לפי הערכות שפורסמו בימים האחרונים, העלות הביטחונית הישירה של יום לחימה נעה סביב 1.5–1.7 מיליארד שקל, ובימים הראשונים של הלחימה היא אף הגיעה ל־2–3 מיליארד שקל ליום. אבל באוצר מדגישים שהעלות האמיתית של מלחמה איננה רק חימושים, יירוטים, גיוס מילואים ושחיקת מלאים. מעבר להוצאה הביטחונית הישירה, יש גם אובדן תוצר, ירידה בצריכה, פיצויים לעסקים ולעובדים, הוצאות רווחה אזרחיות, ושיבושים בפעילות האנרגיה, התחבורה והמסחר.
כבר עכשיו האוצר עצמו העריך כי תחת מגבלות החירום המחמירות, הפגיעה בפעילות הכלכלית עלולה להגיע ליותר מ־9 מיליארד שקל בשבוע. בתרחיש מעט מקל יותר של מגבלות “כתומות”, הפגיעה השבועית מוערכת בכ־4.3 מיליארד שקל. המשמעות היא שגם אם העלות הביטחונית תתפרס לאורך זמן, הנזק המאקרו־כלכלי יכול להצטבר מהר מאוד דרך אובדן ימי עבודה, פגיעה בעסקים קטנים, השבתת מוסדות חינוך, היעדרות מילואימניקים ופגיעה בייצור ובשירותים.
הגירעון והמשמעות הפיסקלית
כדי להבין את המשמעות הפיסקלית, צריך להתחיל בנקודת הפתיחה. לפי נתוני משרד האוצר, הגירעון המצטבר ב־12 החודשים האחרונים עמד בסוף פברואר 2026 על 4.7% מהתוצר, שהם כ־101 מיליארד שקל. לאחר מכן הממשלה כבר עדכנה את יעד הגירעון בתקציב 2026 מ־3.9% ל־5.1% מהתוצר כדי לממן תוספת ביטחונית של 32 מיליארד שקל, ובכנסת אושר קידום החקיקה הרלוונטית. יום לאחר מכן הודיע האוצר על הסכם עם הבנקים שצפוי להפחית את הגירעון לכ־4.9%, אך מדובר בהפחתה נקודתית שאינה משנה את תמונת העלות המבנית של המלחמה.
כאן נכנסת השאלה הקריטית: מה יקרה אם תקציב הביטחון אכן יטפס לאזור 177 מיליארד שקל? בהנחה גסה, ועל בסיס תוצר נומינלי של כ־2.15 טריליון שקל המשתמע מנתון הגירעון הנוכחי, תוספת של 32 מיליארד שקל שווה בערך 1.5% תוצר, ואילו פער של 65 מיליארד שקל מול התקציב המקורי שווה בערך 3.0% תוצר. כלומר, אם כל התוספת הזו תיכנס בסופו של דבר למסגרת תקציב 2026 בלי קיזוזים מהותיים, ישראל עלולה למצוא את עצמה עם גירעון בפועל גבוה בהרבה מ־5.1%, ובתרחיש קצה אף מתקרב לאזור 6%–7% תוצר. זה לא מספר רשמי של המדינה כרגע, אלא מסקנה חשבונאית סבירה מהיקף התוספות שעלו לדיון.
החוב הלאומי ומחירי המימון
גם בנק ישראל וה־IMF מאותתים שהמרחב הפיסקלי של ישראל נעשה צפוף יותר. עוד לפני הסבב הנוכחי, בנק ישראל צפה בינואר יחס חוב־תוצר של כ־68.5% ב־2025, ברמה דומה ב־2026, בעוד שה־IMF ציין בפברואר שחוב הציבורי כבר עלה ל־68.6% תוצר בסוף 2025, לעומת כ־60% בלבד בסוף 2022. ה־IMF גם הדגיש שהוצאות הביטחון עדיין גבוהות משמעותית מרמתן לפני המלחמות האחרונות, ושעלות הריבית על החוב ממשיכה לעלות. במילים פשוטות: גם אם ישראל עדיין רחוקה ממשבר חוב, כיוון התנועה פחות נוח מבעבר.
וכשהגירעון עולה, המדינה צריכה לגייס יותר כסף. עד כה השווקים עוד העניקו לישראל גישה נוחה יחסית למימון: בינואר גייסה ישראל 6 מיליארד דולר בהנפקת אג"ח בינלאומית עם ביקושים של כ־36 מיליארד דולר, ובתחילת מרץ גייס האוצר כ־3.3 מיליארד שקל בשוק המקומי עם ביקושים של כ־20 מיליארד שקל. אלו נתונים חזקים שמעידים שהשוק עדיין מוכן לממן את ישראל גם בתקופה מתוחה. אבל מימון זמין אינו אומר מימון זול. ככל שהמלחמה תתארך, מחירי האנרגיה יישארו גבוהים, ותמחור הסיכון הגיאופוליטי יתמיד — כך גם תשואות האג"ח והריבית שישראל תשלם על חוב חדש עלולות להישאר גבוהות יותר.
הנקודה הזו חשובה במיוחד משום שהמחיר של גיוס החוב אינו נעצר באגף החשב הכללי. כאשר המדינה מנפיקה יותר חוב בסביבה של ריבית גבוהה, הוצאות המימון בתקציב גדלות. כל שקל נוסף שהולך לריבית הוא שקל שלא הולך לחינוך, בריאות, תחבורה או הפחתת מסים. לכן האוצר ובנק ישראל מדגישים שוב ושוב שלא נכון לממן מלחמה מתמשכת בלי הבחנה בין הוצאה ביטחונית חיונית לבין הוצאה אזרחית לא יעילה או ויתורי מס לא ממוקדים.
ההשפעה על המשק ומעמד הביניים
מכאן מגיעה גם ההשפעה על המשק כולו. אם המימון יגיע בעיקר דרך חוב, נקבל בטווח הקצר פחות כאב פוליטי אבל יותר לחץ עתידי: יחס חוב־תוצר גבוה יותר, הוצאות ריבית גבוהות יותר, ואפשרות להאטה בהשקעות אזרחיות. אם המימון יגיע דרך קיצוצים אזרחיים, המחיר יורגש מהר יותר בשירותים ציבוריים, בתשתיות, בחינוך, ברווחה ובסיוע לעסקים. ואם חלק מהמימון יגיע דרך מסים, הלחץ ייפול על משקי הבית והחברות. במציאות, סביר שהפתרון יהיה שילוב של שלושת הכלים.
מעמד הביניים הוא בדרך כלל זה שסופג הכי הרבה בכל אחד מהמסלולים האלה. הוא לא מקבל את רוב התמיכות הישירות שמיועדות לשכבות החלשות, אבל גם לא נהנה מהגמישות ההונית של העשירונים העליונים. אם הגירעון יתרחב, מעמד הביניים עלול להיפגע בכמה חזיתות במקביל: פחות שירותים ציבוריים, מסים עקיפים גבוהים יותר, יוקר מחיה שעולה בגלל אנרגיה ויבוא, ועלויות מימון גבוהות יותר על משכנתאות, הלוואות ואשראי עסקי. במקביל, מי שנקרא שוב ושוב למילואים או עובד בענפים רגישים כמו מסחר, תיירות, מסעדנות, בנייה ושירותים — פוגש גם פגיעה ישירה בהכנסה.
עוד לפני שדנים במסים, כדאי לזכור שגם שוקי העולם מקשים. מלחמת איראן כבר דוחפת כלפי מעלה את מחירי הנפט והגז, וה־ECB והשווקים הבינלאומיים מזהירים מעלייה מחודשת בסיכוני האינפלציה. אם סביבת הריבית הגלובלית תישאר גבוהה יותר בגלל הלם אנרגיה, גם ישראל תתקשה ליהנות מירידת ריבית מהירה. זה אומר שהעלות של חוב חדש, של משכנתאות ושל מימון עסקי עלולה להישאר גבוהה יותר זמן רב מכפי שציפו בתחילת השנה.
התרחישים האפשריים והשורה התחתונה
-
בתרחיש האופטימי: המערכה מתקצרת, חלק מההוצאה נפרס לשנים הבאות, הפעילות הכלכלית מתאוששת, והמדינה מצליחה לבלום את הגירעון סביב האזור של 5% תוצר תוך חזרה הדרגתית למשמעת תקציבית.
-
בתרחיש הביניים: תקציב הביטחון מטפס, אבל הממשלה מאזנת חלקית דרך קיצוצים אזרחיים, גיוס חוב נוסף ושימוש בהכנסות חד־פעמיות.
-
בתרחיש השלילי: המלחמה מתארכת, מחירי האנרגיה נשארים גבוהים, ההוצאה האזרחית גדלה יחד עם ההוצאה הביטחונית, ואז הוויכוח כבר לא יהיה אם הגירעון 5.1% או 5.5% — אלא כמה מהר יחס החוב־תוצר חוזר לעלות.
השורה התחתונה ברורה: העלות של המלחמה איננה רק “כמה טילים עלו היום”. החשבון האמיתי מורכב משלושה מעגלים — ביטחוני, אזרחי ופיננסי. המעגל הביטחוני הוא רק ההתחלה; המעגל האזרחי פוגע בצמיחה ובשירותים; והמעגל הפיננסי קובע כמה יעלה למדינה לממן את כל זה לאורך שנים. מי שישלם לבסוף אינם רק התקציב או “המדינה” במובן המופשט, אלא משקי הבית, בעלי העסקים, החוסכים והמשלמים מסים — ובמיוחד מעמד הביניים, שבדרך כלל מממן יותר ומפוצה פחות.
3 תובנות חשובות לסיום
-
הסתכלות רחבה: לא נכון להסתכל רק על תקציב הביטחון. העלות הישירה של הלחימה גדולה, אבל הפגיעה האמיתית בתקציב נוצרת כשמחברים אליה אובדן תוצר, פיצויים אזרחיים, עלויות ריבית וקיצוץ בהשקעות אזרחיות.
-
הגירעון הוא רק נקודת פתיחה: גירעון של 5.1% הוא כנראה לא סוף הסיפור אלא נקודת ביניים. אם הדרישות הביטחוניות ימשיכו לעלות לכיוון 177 מיליארד שקל בלי מקור מימון סגור, השאלה תהיה לא האם הגירעון יעלה — אלא בכמה.
-
ההשפעה על מעמד הביניים: מעמד הביניים צריך להיערך לא רק לחדשות מהחזית, אלא גם לחדשות מהתקציב. מי שיש לו משכנתא, מינוף עסקי, תלות בהכנסה מעבודה שוטפת או חשיפה גבוהה ליוקר המחיה, צריך להבין שהמלחמה משפיעה לא רק ביטחונית אלא גם דרך מסים, ריבית, אשראי ושירותים ציבוריים.
3 טיפים פרקטיים לקוראים
-
תכנון תקציב המשפחה: ראשית, זה זמן טוב לבחון מחדש את תקציב המשפחה לחצי השנה הקרובה. בסביבה של אי־ודאות פיסקלית, אנרגיה יקרה וריבית שיכולה להישאר גבוהה, כרית נזילות הופכת לנכס חשוב יותר מאשר צריכה לא מתוכננת.
-
בדיקת מבנה החוב: שנית, בעלי משכנתאות, הלוואות ועסקים קטנים צריכים לבדוק כבר עכשיו את מבנה החוב שלהם. גם אם הריבית בארץ לא תעלה מייד, סביבה עולמית של תשואות גבוהות יותר עלולה להשאיר את עלויות המימון גבוהות לאורך זמן.
-
היערכות מוקדמת: שלישית, לא כדאי להניח שהמדינה “תסגור הכול” בלי להשפיע על הכיס הפרטי. ככל שהדיון התקציבי יחריף, ייתכנו קיצוצים, העלאות מסים עקיפים או צמצום שירותים. מי שמתכונן מוקדם — פיננסית, תזרימית וביטוחית — יהיה עמיד יותר למה שיגיע אחר כך.
